דו"ח ביניים- ועדת ספיבק-יונה למען צדק חברתי 2011
רשימת חברי וחברות הצוות
יו"ר הצוות– ד"ר אמילי סילברמן
צוות תכלול– אדר' נוף ענאיה בנא, עו"ד גיל גן-מור, גב' איריס האן, יעל גרינברג – רכזת הצוות
קבוצת דיור– בראשות פרופ' נטע זיו ועו"ד גיל גן-מור. חברות/י הקבוצה: אדר' נוף ענאיה בנא, עו"ד מיכל ביטרמן, עו"ד אורה בלום, ד"ר ישי בלנק, ד"ר דני בן שחר, ד"ר גילת בן שיטרית, גב' רות ויינשנק-ונר, עו"ד עלי חיידר, ד"ר אפרת טולקובסקי, פרופ' נעמי כרמון, עו"ד נדיה מוגילבסקי, אדר' נוף נעמה מישר, ד"ר טלי מרגלית, ד"ר אמילי סילברמן, מר אמנון פורטוגלי, עו"ד שרון פרימור, ד"ר ארז צפדיה, מר מיכאל רועה.
קבוצת תחבורה– בראשות גב' בקי שלייסלברג וגב' חני כהן-כספי. חברות/י הקבוצה: ד"ר ישי בלנק, מר לוטם גיא, מר יואב לרמן, פרופ' דוד מהלל, גב' אלבה מרינה, מר יוסי סעידוב, ד"ר אדר' יודן רופא, מר מוסי רז, מהנדסת דינה רשף, מר נחמן שלף. ייעוץ: פרופ' יורם שיפטן.
קבוצת קרקע– בראשות פרופ' אורן יפתחאל וד"ר סנדי קדר. חברות/י הקבוצה: ד"ר ת'אבת אבו-ראס, אדר' ענאיה בנא, עו"ד גלעד ברנע, ד"ר רוית חננאל, ד"ר אביטל מרגלית, מר אמנון פורטוגלי.
קבוצת תכנון - בראשות ד"ר אדר' יודן רופא וד"ר נורית אלפסי. חברות/י הקבוצה: ד"ר מרב אהרון, גב' מיכל ביטרמן, אדר' ליאת בריקס-אתגר, אדר' שמואל גרואג, אדר' דרור גרשון, אדר' יעל דורי, ד"ר דליה דרומי, גב' איריס האן, גב' תמר זנדברג, אדר' יובל יסקי, גב' חנה מורן, אדר' גבריאלה נוסבאום, אדר' עירית סולסי, פרופ' טובי פנסטר, אדר' שלמה שאול, פרופ' אדר' הלל שוקן.
עיקרי המלצות – בקליפת אגוז
מדיניות מרחבית וסביבתית לצדק חברתי: דיור, תחבורה, קרקע ותכנון
כללי – שינוי תפישה:
- לא מספיק "להגדיל את ההיצע"– עיצוב המרחב הוא אחד הגורמים המרכזיים ביותר לצמצום או הגדלת פערים חברתיים לאורך זמן, לשוויון ולנגישות. תכנון מרחבי המתעלם מאורחות החיים והצרכים של התושבים ומשאיפה לשוויון סופו שיגרום לנזקים חברתיים חמורים. כיום, במקרים רבים משאבי הקרקע והכסף הציבורי מושקעים בצורה לא אחראית ולא נכונה ועלולים להגביר את הקיטוב המרחבי. כך שבמרחב, לא די לדבר על גודל תקציבי הפיתוח אלא גם על האופן בו הם יושקעו ועל החלוקה של משאבי הקרקע. אחד השינויים המרכזיים הוא להשקיע את עיקר המאמץ בחיזוק ובחידוש הערים הקיימות ועיבוין, גם במרכז וגם בפריפריה, תוך מתן פתרונות שונים לאוכלוסיות מגוונות, במקום השקעה בהקמת עוד ועוד שכונות וישובים הומוגניים בשטחים פתוחים, שפוגעים ומחלישים את השאר, דורשים עוד ועוד השקעות בתשתיות חדשות, וגורמים לפגיעה סביבתית.
- השוק לא "עושה את שלו" – המחשבה שכוחות השוק יכולים, עם מעט דחיפה מצד הממשלה, לממש את הזכות לדיור ולנגישות לא הוכיחה את עצמה, בלשון המעטה. ההיפך הוא הנכון. כוחות השוק בלבד אינם עונים על צרכי הדיור, מובילים לבזבוז משאבים, למרחב מקוטב ומעמיקים את הזנחת המעמד הבינוני-נמוך ואת הפריפריה החברתית והגיאוגרפית. המשך הפרטת הקרקעות למרבה במחיר, הרפורמה המקודמת בחוק התכנון והבניה והליכי תכנון מהירים דוגמת חוק ועדות הדיור הלאומיות (וד"לים) יחריפו את הבעיה ולא יפתרו אותה. כדי להשיג צדק חברתי בתחומי המרחב חייבת להיות מעורבות של השלטון המרכזי, השלטון המקומי, בשיתוף פעולה עם החברה האזרחית והמגזר הפרטי, וכן מחויבות הבאה לידי ביטוי בחקיקה. מעורבות השלטון צריכה להתבטא בהכוונה, קביעת מדיניות חברתית, יוזמה, רגולציה, פיקוח ואכיפה ולא רק בתקצוב ובהפרטה.
- ההעדפות משתנות אך נותרות ללא מענה– השיח שעולה מן המחאה, ובעיקר מן המעמד הבינוני והצעירים, מסמן על שינוי אפשרי בהעדפות ובשאיפות. המוחים הללו מדגישים את העדפותיהם למגורים בעיר, ליד אנשים שונים מהם, בעלות דיור סבירה, בקרבה למוסדות חינוך ולמקומות תעסוקה ובילוי, ומבלי לבזבז זמן יקר בנסיעות ארוכות. זהו רצון לאיכות חיים עירונית: חירות תנועה, נגישות להזדמנויות, פתיחות לאחר ולשונה. היצע הדיור מחוץ לכמה ערים מרכזיות אינו עונה על פי רוב על השינוי בהעדפה. ייתכן ובדומה למקומות אחרים בעולם המפותח, עולה כאן ביקוש לסוג חדש של סביבת מגורים, שטרם קיבל מענה ראוי מטעם רשויות התכנון והדיור. לא די בחיבור לרכבת כדי להפוך ישובים שוממים או מוזנחים לאלטרנטיבה עירונית חדשה.
- קבלת החלטות צריכה להיות דמוקרטית ומבוזרת יותר – יש לקבל החלטות מרחביות לאחר שקילת ההשלכות החברתיות שלהן (לצד הכלכליות והסביבתיות), ובמוסדות שיש בהם ייצוג הולם לכל חלקי החברה. יש צורך לתת לרשויות המקומיות סמכויות, כלים ותקציבים כדי להיות מעורבים יותר בדיור ובתחבורה. תיקונים משמעותיים של תחומי השיפוט בישראל, דרושים כדי ליצור הוגנות במקורות המימון של השלטון המקומי, ולהגדיל הכנסות של רשויות דלות במשאבים. הביזור יגביר את הדמוקרטיות ואת השתתפות הציבור בהליכי תכנון המרחב. ביזור סמכויות עדיין יחייב את מעורבות משרדי הממשלה הרלוונטיים בתכנון חוצה רשויות ובפיקוח, אשר יבטיח כי ברשויות המקומיות אין אפליה או אי סדרים.
- אין פתרון אחד לכל דבר– כל אחד זקוק לדיור ונגישות לתעסוקה ולשירותים, אך הדרכים להספקת הזכויות הבסיסיות הללו שונות ממקום למקום ומקבוצת אוכלוסיה אחת לרעותה. לכן יש צורך בביזור סמכויות וגיוון הכלים. לא ניתן לפתור כל דבר באמצעות פתרונות אחידים, שמונחתים מלמעלה למטה באופן ריכוזי. האוכלוסייה הערבית, למשל, משוועת להשקעה בתשתיות בישובים הקיימים, לשינוי והתאמה של שיטות השיווק של קרקעות מדינה בישובים, ולפתיחת מגוון רחב של פתרונות למגורים בתוך ומחוץ לישובים הקיימים, ולפתרונות נוספים.
- משאבי המרחב והטבע הם של כלל הציבור – תהליכי ההפרטה שהתחולל בישראל בעשורים האחרונים העבירו בצורה מפלה, בלתי מבוקרת ובלתי שקופה משאבים נרחבים מכלל הציבור לקבוצות קטנות וליחידים. משאבים אלו צריכים לשמש מקור משמעותי לקידום צדק חברתי ומרחבי, וניתן לעשות זאת אם יוקצו וינוהלו באחריות ובשקיפות ציבורית. יש לדרוש תמורה נאותה עבור השימוש במשאבי המרחב והטבע שלנו או להשתמש בהם ישירות לטובת צרכי הציבור, וכמובן לשמור על האינטרס הציבורי במתן זכויות שימוש בהם. הכנסות ממשאבים אלו יש להפנות לציבור לפי עקרונות של שוויון וצדק חלוקתי.
נושאי:
- דיור: עיגון הזכות לדיור כחלק מחוק יסוד: זכויות חברתיות. הזכות לדיור בחוק יסוד כזה תנוסח באופן הבא או באופן דומה לו: "לכל אדם זכות לדיור נאות ובר השגה, בסביבה בה נגישות לשירותים ולתשתיות, לכל אדם זכות לחזקת מגורים מוגנת. אין לפנות אדם מביתו או להרוס את ביתו באופן שרירותי. לכל אדם זכות לבחור את מקום מגוריו ללא הפליה. לכל אדם זכות לשוויון בנגישות לדיור"; שימוש במגוון כלים להבטחת הזכות לדיור בר השגה, בבעלות ובשכירות, הן בצד ההיצע והן בצד הביקוש, לרבות שמירה והגדלת מאגר של דיור מוזל למכירה ולהשכרה, ובכלל זה דיור ציבורי. שינויים מהותיים באופן שבו מסייעת המדינה לזכאים ברכישת ושכירת דירה ובתקציב לכך; אימוץ חוק דיור מכיל, שיבטיח תמהיל חברתי באמצעות כלים שונים, גם באזורי ביקוש וגם בפריפריה; עיגון בחוק של איסור ההפליה בדיור וביטול חוק ועדות הקבלה; תוכנית לאומית להתחדשות עירונית בכלל ובפרט בערי פריפריה ובישובי האוכלוסייה הערבית; בחינה מחדש של הליכי הפרטה בתחום הדיור וביזור סמכויות לרשויות המקומיות; והסדרה בחקיקה של תנאי השכירות.
- תחבורה: מהשקעה בניידות להשקעה בנגישות, לרבות בחינת שיקולי נגישות בתחבורה ציבורית בקביעת אזורי מגורים, תעסוקה ומסחר; שינוי סדרי העדיפויות והשקעה בעידוד תחבורה ציבורית, הליכה ברגל ונסיעה באופניים; פיתוח מואץ של התחבורה הציבורית הפנים עירונית והמטרופולינית; הקמת איגודי ערים לתחבורה.
- קרקע: עצירת הפרטת הקרקעות במתכונתה הנוכחית; הקצאת קרקעות לפי צרכי הפיתוח של הערים והישובים בהם מתגוררת האוכלוסייה הערבית; חלוקה חדשה וצודקת של שטחי שיפוט תוך הנהגת ניהול משותף של אזורי תעשייה ומסחר למועצות האזוריות ולרשויות המקומיות השכנות; הסרת ההתנגדות להכרה ובנייה בכפרים בדווים הקיימים בנגב, תוך הסדרה תכנונית הולמת; שינוי תנאי המכרזים ומזעור הספקולציה בקרקעות ציבוריות; שינוי הרכב מועצת מקרקעי ישראל כך שתכלול נציגי ציבור מקבוצות מגוונות; בחינה מחדש של צרכי הקרקע של מערכת הביטחון, בעיקר באזורי הפיתוח; העברת תגמולים הוגנים לציבור עבור ניהול פרטי של משאבי הטבע ושמירתם ככול האפשר כרכוש הציבור .
- תכנון: תפנית בתפישה: מהתמקדות בפיזור אוכלוסיה ופרבור, המוביל לנגיסה בשטחים הפתוחים והרס הנוף הפתוח והטבע להשקעה בישובים ושכונות והתמקדות בבניית קהילות. נדרש שדרוג הישובים הקיימים באמצעות ניצול מקסימאלי של המרחב הבנוי הקיים ושילוב של מגורים עם מסחר, תעסוקה ופנאי סביב נגישות ברגל ובתחבורה ציבורית באמצעות השקעות ציבוריות מקדימות. ביטול חוק ועדות הדיור הלאומיות (הוד"לים); השקעה בחיזוק מערכת התכנון בתקנים והכשרות; מתן מסלול מהיר לתוכניות מגורים בתוך ערים הכוללות רכיב משמעותי של דיור בר השגה, ולתוכניות מגורים בישובי האוכלוסייה הערבית. יש להשתית את התכנון המרחבי על עקרונות וכללים פומביים הניתנים לדיון ולבקרה ציבוריים, לצקת תוכן ממשי במעורבות הציבור בהליכי התכנון,לעגן בחקיקה מנגנונים ליידוע בהיר ונגיש על תוכניות ולאפשר מעורבות תושבים וקהילות בתכנון הנוגע לשכונותיהם ועריהם, לשאוף לייצוג הולם במוסדות התכנון. יש לעצור קידום הרפורמה בחוק התכנון והבניה עד להטמעת כל ההמלצות לשינוי בהצעת החוק.
המבוא לדו"ח
המסמך שלפניכם מבוסס על החזון והחלום של המחאה להביא לצדק חברתי בחברה הישראלית, ותרגומם לעקרונות ופעולות בתחום המרחבי. המחאה פרצה על רקע העלייה החדה במחירי הדיור, במיוחד במרכז. המצוקה במרכז ובפריפריה מוחרפת בשל העדר נגישות סבירה בתחבורה ציבורית. בבסיס המשבר בדיור ובתחבורה נמצאת מדיניות ניהול קרקע מפלה ובזבזנית, ומדיניות תכנון כושלת – על כן המסמך שלנו עוסק בכל ארבעת הנושאים: דיור, תחבורה, קרקע ותכנון. נושאים אלה, השלובים זה בזה, תורמים מימד מרחבי למחאה כולה. תוצאות התהליך המרחבי נחרתות בנוף הפיסי והאנושי לטווח הארוך, ואף משפיעות בצורה מכרעת על הדורות הבאים.
המסמך נכתב על ידי אנשי אקדמיה, פעילים חברתיים ואנשי מקצוע מתחומי המשפט, התכנון, האדריכלות, הכלכלה, המדיניות הציבורית, הסביבה ומדעי החברה, אשר הציעו את עצמם לסייע בהתנדבות. בהשראת המחאה פנינו לתור אחר אמונותינו החברתיות והמקצועיות העמוקות ביותר, ולאחר מכן לאתגר זה את זו: איך יראה צדק מרחבי בישראל? אילו פעולות יצליחו לגשר על פערים בין המרכז לפריפריה הגיאוגרפית והחברתית? מה נדרש לשנות במדיניות הממשלה, השלטון המקומי, החברה האזרחית והמגזר הפרטי והיחסים בין שותפים אלו? מהם המוסדות, התהליכים, והתפיסות שיבטאו את אותו "צדק מרחבי"?
אנו פותחים עם פירוט החזון המשותף, המבוסס על הערכים אותם העמידה המחאה בלב השיח הציבורי. ארבעת הפרקים שלהלן מתרגמים את החזון הזה למערכת עקרונות, ולדוגמאות ל"כלים": רעיונות לאמצעי מדיניות או פעולות – שנועדו לממש את העקרונות הללו בתחומים בהם אנו עוסקים. בכתיבת הפרקים הסתייענו בניירות עמדה שנשלחו אלינו מארגונים ומאנשים פרטיים, ובתובנות שאספנו במפגשים פתוחים במאהלים במהלך קיץ 2011, לשם ליבון וחידוד המסרים.
אנחנו לא מסכימים על הכול; המסמך מבטא גם מחלוקות וגישות חלופיות. תשומת לב מוקדשת לשונות בצרכים של החברה הערבית בענייני דיור, תחבורה קרקע ותכנון, ואנו מציינים זאת בפרקים הדנים בנושאים השונים. איננו מתיימרים לדעת את כל התשובות, וגם לא מציגים תכנית שלמה שעלויותיה בצידה. בעיקר אנו מחפשיםאחר תשובות וכלים ההולמים את הערכים, חיפוש הדורש שיח רחב ומתמשך בין השותפים למסע. המסמך הזה מהווה, אם כך, מצע לדיון מתמשך על ערכינו כחברה והדרכים לממש אותם במרחב.
למרות המחלוקות והספקות אנו יודעים בוודאות, ומאוחדים באמונתנו כי יש לגבש תפיסת עולם שונה מזו הנהוגה כיום בישראל בכל הקשור לניהול קרקעות המדינה ותכנונן, לאספקת דיור ויצירת נגישות לתעסוקה ושירותים. תפיסת עולם זו היא שצריכה להנחות את החיפוש אחר פתרונות והיא מתבססת על הגדרת ה"מה?" צדק חברתי כבסיס למדיניות מרחבית, ועל הגדרת ה"איך?", דגש על אחריות המדינה, אך גם על שיתוף הרשויות המקומיות, הסקטור הפרטי והסקטור השלישי, ודגשים על דמוקרטיה, שקיפות, ניהול מועיל ויעל, והשתתפות הציבור בקביעת עתידו.
"מה?" צדק חברתי כבסיס למדיניות מרחבית
ההפגנות העלו את הקריאה למעבר "מצדקה לצדק חברתי". כדי להיענות לקריאה זו, וכדי לעצור את המדיניות הזוחלת של הדרה חברתית, נדרש לערוך שינוי בשורש המדיניות המרחבית והעירונית.
ממדינה בולטת בתחום מדיניות דיור חברתית, היוזמת פתרונות מגורים עבור אנשים מעוטי הכנסה, הפכה מדינת ישראל למדינה בה אחוז הדיור הציבורי הוא מהנמוכים במדינות ה-OECDומחירי הדיור בה הם מהגבוהים בעולם, יחסית להכנסות. ממדינה בה רשת אוטובוסים ענפה, הפכנו תלויים יותר ויותר במכונית פרטית לנגישות יום יומית לתעסוקה ושירותים, בשל מדיניות מכוונת שעודדה שימוש ברכב פרטי. אלא של- 42% ממשקי הבית בישראל אין אפילו מכונית אחת, וגם כשיש מכונית, יש רבים – ילדים ואחרים שאין להם רישיון נהיגה – שאינם יכולים להשתמש במכונית. מצב זה מקשה להשתתף כראוי בחיים הכלכליים והתרבותיים. אנחנו משקיעים בעיקר בהקמה מהירה של עוד ועוד שכונות חדשות בסגנון פרברי ותלויות רכב פרטי, המיועדות לאמידים בינינו, על חשבון שטחי טבע וחקלאות. מצד שני המדינה זונחת שכונות וערים קיימות, ובכך דנה אותם להפוך לשכונות עוני.
לצד הקריאה לצדק חברתי, ההפגנות קראו לעבור מרווח לרווחה. תשומת הלב להיבטים החברתיים של החלטות תכנוניות נחלשה מאוד בעשורים האחרונים בנושאי דיור, תחבורה וקרקע. יש צורך להחזיר את הצלע החברתית, לצד הצלעות הכלכלית והסביבתית המרכיבות את המשולש היציב של פיתוח בר קיימא. בהחלטות תכנון ובניה, כמו הקמת שכונות, סלילת כבישים חדשים, או אזורי תעשייה, מנתחת הממשלה בעיקר את העלויות והתועלות הכלכליות, ובהשפעתם של המשרד להגנת הסביבה וארגונים סביבתיים, במידה מסוימת גם את ההשפעות הסביבתיות. אבל למרבה הפלא, היא לא שוקלת את העלויות והתועלות החברתיות של חלופות תכנוניות, כולל: תוספת או אובדן מקומות עבודה, תוספת או הפחתה של דיור בר השגה ואולי דחיקה של שוכרי דירות בעלי הכנסה נמוכה, חיזוק קשרי קהילה או הפרדה חברתית בין אוכלוסיות שונות. יתר על כן, הממשלה, הרשויות המקומיות ויזמים פרטיים ממשיכים לתכנן בעיקר עבור משפחה "סטנדרטית" - שני הורים עובדים ולפחות שני ילדים בגיל בית הספר, אף שמודל זה מייצג מבחינה דמוגרפית, פחות מארבעים אחוזים מכלל משקי הבית.
שינוי אמיתי יגיע אם נכיר בכך שמדיניות מרחבית משיגה צדק חברתי על בסיס הכרה במגוון הצרכים של הקבוצות השונות בחברה. כך, לדוגמא, בטיפוס הרווח של שכונה פרברית, קשישים עלולים שלא למצוא אוטובוס הקרוב לביתם, צעירים מתלוננים על שעמום, הדירות הגדולות והמרחק ממוקדי תעסוקה אינם מאפשרים לבעלי הכנסה נמוכה להתגורר במקום, והמפרנסים והמפרנסות מבלים זמן יקר בכבישים. שינוי אמיתי חייב גם להכיר בצרכים השונים להקצאת קרקעות, ההולמות את צרכי ההתפתחות של ישובים בפריפריה ובמגזר הערבי. שינוי אמיתי יחזיר את הקהילה כערך, למשל באמצעות הרחבת יכולת ההשתתפות וההשפעה על הסביבה, חיזוק של תנועות נוער ופעילות של החברה האזרחית, ובעזרת החזרתם של בעלי תפקידים בוני הקהילה כמדריכי נוער, קבוצות הורים וכדומה.
דיור- בית הוא יותר מקורת גג; בית הוא קהילה מתפקדת, נגישות לחינוך, לבריאות ולתעסוקה, מקומות להתרעננות ולבילוי עם משפחה וחברים .
מפרק הדיור עולה הקריאה לשינוי: מהכרה מינימאלית בזכות לקורת-גג, לקבלת עקרון-על של זכות לדיור נאות לכול. אחד הכלים למימוש זכות זו הוא ארגון מחדש של מערכת הסיוע הממשלתית לצד הביקוש ולצד ההיצע, לרכישת דירות ולשכירתן, סיוע שקוצץ ללא רחם בעשור האחרון, וזאת בזמן שעלויות הדיור הרקיעו שחקים. סיוע בשכ"ד לזכאים צריך להיות מעוגן בחוק כזכות יסוד, ולא להינתן כהטבה או חסד תלוי תקציב; על סיוע זה לכסות את הפער בין תרומת משקי הבית (כ- 30% מההכנסות) לעלות שכר הדירה בפועל באזור הרלבנטי. פרק הדיור מדגיש את החשיבות של תמהיל חברתי בדיור, כדי למנוע ריכוז העוני ולאפשר קיימות חברתית. מפתח לכך טמון בחקיקה שתחייב כל דיור חדש באזורי הביקוש לכלול כ-20% של "דיור בר השגה" (ולעיתים אחוז גדול יותר), כולל ייחוד חלק מן הדירות לזכאי דיור ציבורי; פרק הדיור מדגיש גם את חשיבות השדרוג והעיבוי של שכונות ותיקות.
תחבורה איננה מטרה בפני עצמה אלא אמצעי מהבית לנגישות טובה ליעדים שונים של תעסוקה, שירותים ובילוי פנאי. הבסיס לנגישות הוא הליכה ברגל, האמצעי השוויוני, החסכוני, והבריא ביותר לתנועה.
פרק התחבורה מראה כיצד הממשלה פעלה כדי לשפר את הניידות (היכולת לנוע), באמצעות השקעות נכבדות בכבישים חדשים ומסילות ברזל, אבל הזניחה את הנגישות – היכולת שלנו להגיע לאן שאנו רוצים במהירות ובמחיר סביר. נגישות היא קודם כל תוצר של התאמות בין מיקום מגורים למיקום התעסוקה והשירותים שכל אדם זקוק להם, ולאחר מכן, מגוון גדול של אמצעי תנועה: הליכה ברגל, נסיעה באופניים, אוטובוסים, רכבות קלות וכבדות, וגם מכוניות פרטיות. תכנון מוטה נגישות משמעותו צמצום הצורך בנסיעות ומתן פתרונות למי שאין ברשותו מכונית. בין ההמלצות מוצע להסיט חלק מהתקציב המיועד לכבישים חדשים, ובמקרים מסוימים אפילו קווי רכבת חדשים, לטובת העמדה של רשת אוטובוסים ושיפור הרשת כולה, במיוחד בפריפריה. פרק התחבורה מצביע על הצורך להתאים שכונות קיימות לשירותים מגוונים של תחבורה ציבורית ושיפור אפשרויות ההליכה והרכיבה על אופניים. שכונות חדשות שתוקמנה יתוכננו מראש לנגישות טובה ולשילוב של אמצעי תעבורה שונים.
הקרקע היא משאב מרכזי לפיתוח שאינו מתחדש, והיא הבסיס לחיים. במדינת ישראל, מצב ייחודי בו 93% מהקרקע נמצאת בבעלות ציבורית והממשלה שולטת במחירי הקרקע ובהחלטות כיצד לחלק משאב זה.
פרק הקרקע מצביע על העובדה כי בפועל הוקצו קרקעות המדינה באופן בלתי שוויוני בצורה קיצונית, ומהלכי ההפרטה של הממשלה יוצרים סיכון שאת המונופול הממשלתי יחליפו מונופולים פרטיים ומפלים אף יותר. יש לעבור מאפליה בהקצאת קרקעות לפיתוח מתקן, במיוחד בערי הפיתוח וברשויות הערביות. אחד הכלים המשמעותיים ביותר הוא רפורמה בשטחי השיפוט של ערים ומועצות מקומיות ואזוריות, כולל הקמה של שטחי שיפוט משותפים למועצות המקומיות עם הערים הותיקות וערי הפיתוח, שיכללו את שטחי התעשייה והמסחר האזוריים. פרק הקרקע מצביע על כך שהעלאת תגמולי המדינה ופיקוח הדוק יותר על השימוש בנכסי הקרקע ובמשאבים הציבוריים האחרים (מים, מחצבי טבע, אתרי תיירות וגנים לאומיים) יכול להוות מקור חשוב למימון וקידום צדק חברתי ומרחבי.
תכנון - תכנון מרחבי הוא המנגנון באמצעותו מחלקת המדינה משאבים וקובעת, למשל, מי יתגורר ליד אתר ארצי לסילוק פסולת ומי יתגורר בסמוך למוקד תעסוקה נגיש.
פרק התכנון מציב את העיקרון של מעבר ממדיניות של השקעה בפיזור אוכלוסיה למדיניות של השקעה בישובים קיימים. כיום מושקעים כספים רבים בהקמת ישובים חדשים ושכונות מגורים בצפיפות נמוכה, בהם נדרשת השקעה גבוהה בתשתיותיקרות של ביוב, כבישים, מים, חשמל ומבני ציבור. מהפרק עולה תביעה לתכנית פעולה לשיפור שדרוג וחיזוק של ערים, ישובים ושכונות קיימים. פרק מיוחד בתכנית צריך להתייחס לבעיות הדיור, הקרקע והתכנון של החברה הערבית. השקעה בערים קיימות, בהם מתגוררת מרביתה הגדול של אוכלוסיית המדינה, יביאו לניצול מקסימאלי של המרחב הבנוי הקיים ולשילוב של מגורים עם מסחר, תעסוקה ופנאי,תוך בניית הקהילה, שיפור המרחב הציבורי וחיי תרבות משמעותיים. בפרק התכנון נטען כיהתחדשות היישובים הקיימים מאפשרת גם לבעלי הכנסות נמוכות יותר נגישות לשירותים חברתיים ברמה גבוהה: בתי ספר טובים, מרפאות וגנים ציבוריים. ההזדמנות למפגש בין אנשים בעלי רמות הכנסה והשכלה שונות בונה סולידריות חברתית ומחזקת את חוסנה של החברה.
"איך?" אחריות המדינה, דמוקרטיה, שקיפות, והשתתפות הציבור בקביעת עתידו
בתחומים בהם אנו עוסקים - דיור, תחבורה, קרקע, תכנון – ההצטמקות המתמשכת של פעילות הממשלה וההחלשה המתמשכת של השירות הציבורי מטרידה מאוד, מסוכנת ומדאיגה. בהפגנות קראו לשינויים מרחיקי לכת במדיניות הכלכלית, המנחה את מדינת ישראל מזה 30 שנה, לרבות הפסקתההפרטה הבלתי מרוסנת ונסיגת המדינה מאחריותה לרווחת הפרט ולשמירה על נכסי הציבור. נושאים אלו הינם חלק מתמונה רחבה יותר, המפורטת במסמך של צוות המומחים של וועדת המינהל הציבורי בראשות פרופ' יצחק גלנור. מסמך זה מצביע על הצורך הדחוף בכך שהמדינה תחזור לקחת אחריות: להגדיר מחדש את תפקידי הממשלה, להגביר את הביזור של סמכויותיה לרשויות המקומיות והתפקודיות, ולגלות יותר גמישות באמצעי המדיניות. לפי המסמך, יש להשקיע בהתמקצעות שירות המדינה, להעצים ולהסדיר את סמכויות השלטון המקומי ולפתח מנגנונים חדשים ומגוונים לשיתוף הציבור בהליכי קבלת החלטות.
השינויים שמונה מסמך המינהל הציבורי הם קריטיים להשגת צדק מרחבי בתחומים בהם אנו עוסקים, כך למשל בין היתר:
פרק הדיור קורא להגברת האחריות הציבורית בכלל לתחום זה; לביסוסם של ארגונים שיעסקו בפיתוח דיור בקהילה, כולל דיור בר השגה הכולל דירות לזכאי הדיור הציבורי תוך שיתוף פעולה עם השלטון המרכזי, השלטון המקומי, המגזר הפרטי והחברה האזרחית.
פרקהתחבורה זועק להקמת רשויות תחבורה אזוריות שיאפשרו לאזרח נסיעה פשוטה ויעילה בין אמצעי תחבורה ורשויות מוניציפאליות שונות. לרשות התחבורה האזורית תהיה אחריות כוללת לניהול ושיפור הנגישות בתחומה.
פרק הקרקע מפנהאצבע מאשימה כלפי חוסר השקיפות המדהים בתוך מינהל מקרקעי ישראל, שבו מספר מצומצם של אנשים, ללא ייצוג הולם, קובעים מדיניות עבור 93% מהקרקעות במדינה.
פרק התכנון ממליץ על פתיחת גופי התכנון העירוניים והמחוזיים לביקורת ציבורית, על הגדלה משמעותית של מספר המתכננים שעובדים בעיריות ובמחוזות, על הרחבת הייצוג של קבוצות אוכלוסיה שונות, כולל ערבים, ועל חיזוק מעמד אנשי המקצוע בוועדות, בכדי לשפר ולהאיץ את תהליכי התכנון ועל מנת לחזק את האינטרס הציבורי.
ציינו במבוא זה רק מעט מהעקרונות והכלים שיופיעו בפרקים הבאים. ברור לנו שאיננו מספקים המלצות לכל הבעיות – ובוודאי לא זיהינו את כל הבעיות. עם זאת, אנו מקווים כי מאמץ זה, שכולו בהתנדבות, מסייע לעורר ולהעמיק את השיח המתמשך על צדק מרחבי לכולם.
עיקרי ההמלצות - בפירוט
המלצות בתחום הדיור
כללי
- עיגון הזכות לדיור נאות כחלק מחוק יסוד: זכויות חברתיות. הזכות לדיור נאות בחוק יסוד כזה תנוסח באופן הבא או באופן דומה לו: "לכל אדם זכות לדיור נאות ובר השגה, בסביבה בה נגישות לשירותים ולתשתיות, לכל אדם זכות לחזקת מגורים מוגנת. אין לפנות אדם מביתו או להרוס את ביתו באופן שרירותי. לכל אדם זכות לבחור את מקום מגוריו ללא הפליה. לכל אדם זכות לשוויון בנגישות לדיור".
- חיוב אמידת צרכי דיוראחת לכמה שנים ברשויות מקומיות ו/או ברמת המחוז.
- לעגן בחקיקה את איסור האפליה בדיור, גם על ידי תאגידי קבלן וגם על ידי יחידים, כדי שכל אדם תהא הזדמנות שווה למצוא דירה מבלי אפליה בשל השתייכותו הלאומית, דתו, ארץ מוצאו, מצבו המשפחתי, נטייתו המינית, היות בעל מוגבלות וכיוצ"ב.
התערבות בצד ההיצע:
- על המדינה לשקם ולחדש את מאגר הדיור הציבורי, על ידי בניה או רכישה של דירות, שילוב הדירות החדשות בשכונות רגילות ובבניינים רגילים. בקרקעות המדינה, יכולה הממשלה לדרוש כי חלק מהדירות יימסרו לה על ידי היזם הזוכה במכרז במחיר עלות בנייה, וכך להגדיל את מאגר הדיור עבור זכאי הדיור הציבורי ולשלבו בדיור רגיל. הגדלת המאגר תאפשר הרחבת הקריטריונים לזכאות.
- לבצע שיפוץ ושיקום מיידי של דיור ציבורי בתחזוקה ירודההמסכן את בריאות התושבים ופוגע בכבודם.
- לקדם חקיקה של חוק דיור מכיל, שתחייב להקצות חלק מתוכניות למגורים גם להשכרה ולדירות קטנות, וחלק לדיור בר השגה למכירה או להשכרה במחיר מוזל. חקיקה כזאת חייבת לבוא עם מנגנון לקביעת קריטריונים לזכאות לדיור מסוג זה. אנו מציעים כי אלו ייקבעו באופן שונה וגמיש תוך התחשבות בצרכים מקומיים, אך תוך פיקוח הדוק שיבטיחו שהקריטריונים אינם מדירים או מפלים.
- הקריטריונים לדיור בר השגה יבטיחו תמהיל הכנסות מגוון, ולכן אנו מציעים כי יכללו יותר מקריטריון הכנסה אחד. לשם הדגמה בלבד, ניתן לקבוע שחלק מהדירות יהיו למי שמרוויח עד 80% מההכנסה הממוצעת באזור וחלק למי שמרוויח עד 50% מההכנסה הממוצעת באזור.
- חקיקה לדיור מכיל צריכה לבוא עם מנגנונים להקצאה, פיקוח ואכיפה, וכן עם מנגנונים לשמירה לאורך זמן של מלאי הדירות כדיור בר השגה. כמו כן יש לפתח ערוצי מימון והטבות מיסוי כתמריצים, ולפתח את השימוש בעמותות קהילתיות לדיור, כגופים לניהול דיור בר השגה ללא מטרת רווח.
- שינוי במכרזי הקרקע של רשות מקרקעי ישראל, וקביעת הוראות מהותיות שלוקחות בחשבון צרכים חברתיים, לרבות תמהיל של דירות בגדלים שונים, דיור להשכרה ולא רק למכירה. כן ניתן לקבוע הקצאה המתנה את קבלת הקרקע בבניית דיור בר השגה ודיור ציבורי לצד דיור במחיר שוק.
- תוכנית לאומית להתחדשות עירונית בכלל ובפריפריה החברתית והגיאוגרפית בפרט, בה ללא מעורבות ציבורית הפרויקטים ישנה כדאיות כלכלית נמוכה להליכי התחדשות. יש לקבוע הוראות שיבטיחו שבהתחדשות עירונית לא נהפוך שכונה ענייה לשכונה מדירה, וכי מובטח גם דיור בר השגה ודיור להשכרה, עבור מי שאינו בעל דירה, תוך שקילה של מתן עדיפות לדיירים הוותיקים במתחם ההתחדשות העירונית. על המדינה להיות מעורבתבמימון ייעוץ לדיירים הוותיקים בתחום המשפטי, הכלכלי והתכנוני.
- יש לקדם דיור מוסדי להשכרה, אשר מרחיב את אפשרויות המגורים עבור מי שאינו יכול להמציא הון ראשוני לצורך רכישת דירה, ובמיוחד בישובי האוכלוסייה הערבית, בהם אין כמעט שוק שכירות. יש לבחון שימוש בקרנות פנסיה להשקעה בדיור מוסדי להשכרה.
- לקבוע הוראות שיחייבו בנייתדירות נגישות בכל פרויקט כדי לאפשר שילוב של אנשים עם מוגבלויות.
- להגדיל היצע הקרקעות המשווקות ע"י רשות מקרקעי ישראל בישובי האוכלוסייה הערבית והתאמת תנאי השיווק לצרכי האוכלוסייה.
- לפתור בעיות המעכבות שיווק דירות, שכבר נסתיים לגביהם הליך התכנון והם בתוך היישובים הקיימים, ובלי להטיל את העלויות הכרוכות בכך לפתחם של היזמים – דבר שמעכב ומייקר את הדיור.
- לאכוף על תאגידי נדל"ן שזכו במכרזי בנייה לבנות בתוך תקופה סבירה ולמנוע החזקת קרקעות לא בנויות לאורך זמן בלי מימושן על ידי אמצעים כגון: פקיעת תוקף תוכנית שלא מומשה ו/או הטלת קנסות.
- לבטל תמריצים להותרת דירות ריקות ולתמרץ את החזרתן לשימוש; לבחון אפשרות להטיל מס נוסף כהוראת שעה על רכישת דירות בידי תושבי חוץ (5% מהדירות נרכשות על ידי תושבי חוץ ונותרות ריקות ברוב ימי השנה)
- דירות קטנות: לחייב תמהיל של גודל דירות ברמת הבניין, לרבות בנייה של דירות קטנות, בהתאם לאמדן צרכיםולאפשר חלוקה של דירות גדולות באופן מבוקר ותוך רישוי, לרבות יצירת יחידות דיור להשכרה בבתים פרטיים.
- להגמיש תקני חנייהבאזורים מוטי תחבורה ציבורית, על מנת להוריד את עלות הדירה לרוכש.
- לעודד בניה ירוקה, אשר מוזילה עת עליות הדיירים על חשמל ומים, וחוסכת משאבי טבע.
- לנקוט בצעדי מדיניות לשמירה על מלאי של דיור זול קיים, כמו חיוב בפיצוי על הסבה או הריסה של דיור זול קיים למטרות אחרות או לדיור יוקרה.
- להפסיק את הפרטת נכסי רשות הפיתוח, ולהשתמש בהם לפתרון מצוקת הדיור.
התערבות בצד הביקוש:
- סיוע לשכירת דירה: אנו מציעים לשנות את השיטה הנהוגה כיום, ולהבטיח בחקיקה זכות לסיוע, שתאפשר לזכאים יכולת לשכור דירה בלא יותר משלושים אחוז מהכנסתם, כאשר את היתר מכסה המדינה עד לרף סביר לדירה באותו אזור. לצורך כך יש להגדיל משמעותית את תקציב הסיוע, שקוצץ באופן דרמטי.
- עיגון תנאי שכירות הולמים בחקיקה ולהקים נציבות שכירות לפתרון מהיר של סכסוכי שכירות למגורים.
- התערבות במחירי השכירות:לגבי בעלי דירות פרטיים, אין אנו סבורים כי התערבות בקביעת מחיר הדירה הראשוני בהכרח רצויה, אנו מציעים לבחון שני מסלולים:חקיקה ובחירה.
- מסלול בחירה: להקים גוף ממשלתי/עירוני או פרטי ללא מטרת רווח, שינהל מאגר דירות להשכרה, לרבות בחירת דיירים ותחזוקה, וכן מתן הלוואות נוחות לשיפוץ הדירה אחת לכמה שנים. בעלי דירות שיצטרפו למסלול זה יתחייבו לשכירות ארוכת טווח ולעלייה מתונה בשכר הדירה.
- מסלול החקיקה: לקבוע בחוק הגבלות מתונות על תדירות העלאת שכר הדירה וכן הוראות לייצוב מחירי שכירות, כך שלא ניתן יהיה להעלות שכר דירה לשוכר קיים, באופן שאינו משקף את עליית מדד המחירים לצרכן.
- הסיוע לרכישת דירה ישתנה. במקום סיוע במענקי מקום וסבסוד משכנתאות יש להציע לאוכלוסיות בעלות הכנסה נמוכה ערבות ממשלתית למשכנתאות או ביטוח אשראי מסובסד.
- לבחון מודל הבעלות החלקית, בו ניתן לרכוש חלק מהדירה מרשות או תאגיד/עמותה ללא מטרת רווח וחלק לשכור, וכך לאפשר גם למי שאין לו הון ראשוני הזדמנות להתחיל וליהנות מעליית מחירי הדיור, גם אם אין ביכולתו לרכוש את כל הדירה. עם הזמן – יוכל הדייר לרכוש חלקים נוספים.
- לערוך שינוי מקיף במדיניות הקיימת לסיוע לחסרי בית ולהתמקד במדיניות של התערבות מוקדמת ומניעה, על ידי איתור וסיוע למשקי בית במצוקת דיור חריפה לפני הגעה לרחוב, ואימוץ מודל של דיור תחילה, לפיו ניתן סיוע כוללני לחסר הבית כשהוא מתגורר בדיור רגיל וצמצום התלות בפתרונות זמניים כמו הוסטלים.
- להימנע ככל הניתן מהריסות בתים באזורים שעקב מחדלי תכנון לא תוכננו והוסדרו, וחתירה למציאת פתרונות חוקיים שאינם דורשים הריסות בתים.
שינוי מבני
- לעבור למדיניות דיפרנציאלית גמישה ומבוזרת, אשר כוללת הטלת סמכויות רבות יותר על השלטון המקומי בתחום הדיור, ובעיקר לאמידת צרכים, תכנון למגורים, וניהול של דיור בר השגה וניהול ציבורי.
- להגביר את שיתוף הפעולה עם החברה האזרחית, ולעודד את השימוש בעמותות קהילתיות לניהול דיור בר השגה, תוך הסדרה בחוק של פעילותן.
המלצות בתחום התחבורה
השמת הדגש על נגישות ולא על ניידות
- תכנון משולב של שימושי קרקע ותחבורה: תהליכי תכנון יונחו על ידי שיקולי נגישות. בראש ובראשונה יש לפעול להקטנת הצורך בנסיעות, על ידי תכנון אזורים עם שימושי קרקע מעורבים ומיקום אזורי התעסוקה והמסחר בסמיכות לאזורי המגורים. פעילויות מושכות קהל ימוקמו לאורך רחובות עירוניים ראשיים ובסמוך למערכות תחבורה ציבורית. יש לתת עדיפות לתכנון המשלב תעסוקה ומגורים יחד עם מסחר ומוסדות ציבור בתקציבים מוסדיים ולעודד גם יזמים פרטיים לפתח פרויקטים בהם יש שימושים מעורבים במתחמים עירוניים ובפרויקטים של התחדשות עירונית.
- לא יוקמו אזורי תעסוקהומסחר חדשים אלא אם הם נגישים בתחבורה ציבורית לאזורי המגורים של העובדים והקונים הפוטנציאלים.
- קידום השקעות בתחבורה ציבורית, בדגש על תחבורה ציבורית עירונית ומטרופולינית בכלל, וקידום מערכות הסעת המונים איכותיות במטרופולינים בפרט, והקצאת זכויות דרך ייעודיות לאוטובוסים באזורים צפופים. קירוב יישובים בפריפריה ייעשה תוך השענות על מרכזי מטרופולינים בקרבתם.
- חיוב בחינה של התועלות החברתיות עבור כל פרויקט תחבורתי, לרבות המרוויחים והמפסידים בכל פרויקט ובכל חלופה. הוספה של אוכלוסיות שאינן נספרות במודלים ובחינת הצרכים שלהם, לעומת ההטייה הקיימת לטובת אוכ' שצורכת נסיעות ארוכות.
- מיסוד הדרכים לשיתוף הציבורבתהליכי החלטה בנוגע לפרויקטים תחבורתיים בשלבי היזום.
- יצירת תמריצים אשר יביאו ליישום ההנחיות למיתון תנועה ושבילי אופניים, גם באזורי תעסוקה ואזורים ותיקים.
תחבורה ציבורית
- לקיחת אחריות על ידי הממשלה לאספקת מערכות תחבורה ציבורית קוהרנטיות: חיזוק יכולת הביצוע של משרד התחבורה כגורם בעל יכולת הוצאה לפועל, לאחד איחוד ותיאום בין הגופים השונים, על מנת לספק שרותי תחבורה ציבורית המתפקדים כמערכת אחידה, מתואמת ורציפה.
- הפיכת מערכת התחבורה הציבורית לשירות שמספק מענה שלם מתחנת המקור ליעד, לרבות הפיכת מעבר בין אמצעי תחבורה, מפעילים וקווים - לנוח ורציף, ובתשלום אחד.
- הקמת רשויות תחבורה מטרופוליניות כגופים בעלי אחריות לאספקת תחבורה ציבורית מטרופולינית.
- תכנון שירות שהופך את התחבורה ציבורית לזמינה ואמינה שמהווה אלטרנטיבה מלאה לרכב פרטי, כולל הפעלתה בשבתות ובחגים.
- שיפור מערכות מידע, סביבת התחנות, ומערכות בקרה ותפעול. שיפור הנוחות לנוסע באוטובוסים.
שימוש ברכב
- העלאת המיסוי המוטל על חברות עבור שימוש ברכב חברהורכב חכור והשוואתו למיסוי על מכוניות אחרות. במקביל – תמרוץ מעסיקים על הגעת העובד לעבודה בתחבורה ציבורית או אופניים.
- אימוץ מדיניות רשמית של הנחות ותמריצים, אשר תעודד נסיעות משותפות, ויתור על חניה, ביטוח לפי שימוש ואמצעים נוספים המעודדים אי-שימוש במכונית לצרכים יומיומיים.
- מדיניות מיסים דיפרנציאלית ומתקנת בנוגע לשימוש ברכב הפרטי המקלה על השימוש ברכב במקומות שבהם אין מערכת תחבורה ציבורית הולמת, אך מכבידה על משתמשי הרכב הפרטי (באמצעות מיסויי גודש למיניהם) במקומות בהם קיימת מערכת חלופית.
- במטרופולינים – עידוד השימוש בהשכרת רכב לפרקי זמן קצרים (דוגמת car to go) ע"י הקצאת מקומות חנייה, מתן שרותי מידע והטבות מיסוי בתמורה לדמי מינוי נמוכים למשתמש.
המלצות בתחום הקרקע
מדיניות קרקעית
- שינוי המנדט של רשות מקרקעי ישראל: יש לעגן תכליות חברתיות במטרות רשות המקרקעין ובתקציבה, כגון סגירת פערים אזוריים; ולחייב את הרשות בדיווח שנתי על קידום מטרות אלה.
- רפורמה בשטחי שיפוט: דרושים תיקונים משמעותיים של תחומי השיפוט בישראל, כדי ליצור הוגנות במקורות המימון של השלטון המקומי. במסגרת זו יש להקים גם שטחי שיפוט משותפים שיכללו את אזורי התעשייה והמסחר בשטחי המועצות האזוריות עם הערים והמועצות הותיקות וערי הפיתוח
- הקצאות לאזורי שוליים ולקבוצות מיעוט: יש לשנות את התשתית הקרקעית המפלה בצעדים מתקנים כגון: הקצאות קרקע לפיתוח ודיור במחירים אטרקטיביים בערי הגליל והנגב ובישובים הערביים; הקצאת קרקעות ליישובים הערבים ולערי הפיתוח שתפצה על אפלייתם ארוכת השנים תוך חתירה להשגת שוויון מלא.
- עצירת הפרטת מקרקעי ישראל במתכונת הקיימת: ביטול החלקים בתיקון 7 לחוק רשות מקרקעי ישראל המאפשרים הפרטה נרחבת של מקרקעי ישראל.
- ביטול חוק ועדות הקבלה המדיר אזרחים מקרקעות המדינה.
- העברת תגמולים ורווחים מנכסי הציבור לטובת הכלל: נדרשת קבלת תמורה נאותה עבור משאבי טבע ציבוריים כגון מים, מחצבות, אוצרות טבע ומוקדי תיירות, המנוצלים כיום לעשיית רווחים פרטיים (למשל: משאבי ים המלח, אתר החרמון, שינוי יעוד קרקע חקלאית בקיבוצים, מושבים וחברות חקלאיות, מעיינות המים המינראליים, וחופי הים-התיכון והכנרת). יש לערוך בדיקה מחודשת של הזיכיונות וחוזי השימוש במשאבי מעין אלו תוך עמידה נחושה על כל זכויות הציבור בהם.
- הימנעות ככלל מהקמת יישובים חדשים(למעט הסדרה של יישובים קיימים, במיוחד ישובי הבדווים בנגב).
- שמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים: שטחים אלו מספקים תועלות רבות ומגוונות לאדם ולסביבה, ויש לעשות מאמץ לעודד את ההגנה עליהם מתוך ראייה ארוכת טווח ולשם קידום צדק סביבתי. בכלל זה יש לעודד חקלאות ידידותית לסביבה, להגן על שטחיםחשובים לשימור ועל משאבי טבע ונוף ולהבטיח שטחים לפנאי ונופש בנגישות כלל הציבור. בכפוף להגנה קפדנית על עקרונות אלו ולתכניות המתאר הכוללות, יש לאפשר, ככל שנוצלו העתודות בתחומי היישוב, שינוי ייעוד של קרקע חקלאית בצמידות דופן ליישובים עירוניים לצרכי דיור. יש לקבוע דמי חכירה ריאליים בגין שימוש בנחלות חקלאיות.
שינויים מבניים
- הקמת מערך מוסדי חדש:בו ישולבו כחברים שווי זכויות וכדרך קבע נציגי הציבור ומומחים להיבט החברתי והסביבתי בפורומים, כגון מועצת מקרקעי ישראל, וועדות התכנון הארציות והמחוזיות.
- מיסוד השקיפות המנהלית:הצעות החלטה לגופי הקרקע והתכנון יפורסמו בפרק זמן סביר מראש וינוסחו בלשון בהירה ומובנת לכל. בישיבות של גופים אלו ישתתפו נציגים של ארגונים חברתיים כחברי שווי זכויות.
- רפורמה חברתית התכנון בהקצאת הקרקע:חוקי ותקנות הקצאת הקרקעות יתוקנו כך שלכול תוכנית משמעותית יוגש 'תסקיר השפעה חברתית' ויתלווה לגופים האחראים להקצאת הקרקע יועץ/ת חברתי.
- פיקוח אזרחי על ההתנהלות המרחבית של מערכת הביטחון:הכפפת מערכת התכנון הביטחונית ככול הניתן לשיקולי המערכת האזרחית מבלי לפגוע בביטחון המדינה.
- בקרה למניעת התנהלות בלתי תקינה וקשרי הון שלטון: קביעת מנגנונים ברורים, בטרם חידוש חוזים להקצאת קרקעות ומשאבים ציבוריים, וקביעת סנקציות אישיות, שיוטלו על גורם המעניק הטבות במשאבים אלו או מבטיח הבטחות ביחס למשאבים אלה בניגוד לנהלים, וכן, התניית הענקת הטבות/ זכויות במשאבים בחוות דעת כלכלית בדבר עלותן למדינה.
המלצות בתחום התכנון
מדיניות תכנון
- שינוי תפיסה: מ"פיזור אוכלוסיה" ל"השקעה בישובים הקיימים". להגדיל באורח משמעותי את הצפיפות הנהוגה באזורי מגורים קיימים, בהתאמה לאוכלוסיות המשתמשות בהם. להגדיר מסלול תכנוני חדש לחידוש וציפוף מרקמים קיימים במעורבות מלאה של האוכלוסייה החיה במרקמים אלו והבטחת זכויות הקניין שלה. יש לקדם שדרוג בר קיימא של מרחבים קיימים (שכונות, מתחמים, מרכזים עירוניים וכפריים), בדגש על תמהיל מאוזן של אוכלוסיות שונות מבחינה סוציו-אקונומית.
- יש לצמצם למינימום הקמה של מתחמי מסחר, פנאי ותעסוקה חדשים בשטחים הפתוחים, ולשאוף לשלב שימושים אלה במרכזי ערים ובמרכזי יישובים קיימים במרכז ובפריפריה, ובסמיכות למוקדי תחבורה ציבורית.
- לשמור על שטחים פתוחיםבעלי ערכיות גבוהה ולמנוע את הפגיעה בהם וברצף המאפשר את קיומם. נדרשתתוכנית מקיפה להגדרה והגנה על שטחים פתוחים בעלי ערך סביבתי, תרבותי, היסטורי ונופי; יש לייסד מנגנונים לניהול ושמירה על שטחים אלו ולהגנה עליהם מפני פגיעה ופיתוח
- לקדם את ההכרה בכל הכפרים הבדווים הלא מוכרים בנגב, למעט כפרים שתושביהם מביעים נכונות להעתיק מקום מושבם, תוך השתתפות של התושבים בתכנון כפריהם והתחשבות בדפוסים התרבותיים והחברתיים של האוכלוסייה.
- להשקיע מאמץ מיוחד בקידום התכנון, הקצאות הקרקע וההשקעות ביישובים הערביים. יש לתקן אפליה מתמשכת בתכנון ובהקצאת משאבים. יש להתאים את כלי התכנון והיישום למבנה הבעלויות על הקרקעות ולהעדפות התושבים.
- להבטיח חלוקה צודקת של ההכנסות מהפיתוח והשימוש במשאבי הקרקעתוך איזון מרחבי בין צרכי כלל תושבי האזור.
- להתחשב בתנאי האקלים והסביבה ולקדם תכנון המבוסס על עקרונות של קיימות: חסכון באנרגיה, פסולת, שימוש מושכל בחומרים, הפחתת פליטות זיהום אויר וגזי חממה, מניעת זיהום קרקעות, שימור מים שימוש חוזר ושדרוג של מבנים ותשתיות.
הטמעת שיקולים חברתיים בהליכי תכנון
- להתאים את הפיתוח לצרכי כלל התושבים, לרבות בחינה מגדרית, טובת הילדים, צרכי מבוגרים, עניים ובעלי מוגבלויות.
- בכל תכנית בעלת סדר גודל משמעותי, לרבות תוכניות לתשתיות לאומיות, יש להציג באופן מפורש את ההשלכות החברתיות על מגוון קבוצות האוכלוסייה המתגוררות באזור התוכנית, על אוכלוסיות מודרות, על צמצום פערים ועל נגישות (לצד השלכות סביבתיות, תחבורתיות ובריאותיות). לבחון חלופות להתמודדות עם השלכות שליליות העולות מתסקיר השפעה חברתית, ולהטמיע בהוראות התוכנית.
- לבחון את ההיבטים החברתיים-קהילתייםשל תוכניות בכל הדרגים, ולהעריך את מידת עמידתן ביעדים של תמהיל חברתי, אינטגרציה מרחבית ושילוב קהילתי של אוכלוסיות ומגזרים.
- לצקת תוכן ממשי במעורבות הציבור בהליכי התכנון: נדרששינוי של המצב החקיקתי הנוכחי, לפיו ההתנגדות לאחר הפקדה היא האופן היחידי של הציבור להתערב במעשה התכנון. יש לעגן בחקיקה מנגנונים ליידוע בהיר ונגיש על תוכניות ולאפשר מעורבות תושבים וקהילות בתכנון הנוגע לשכונותיהם ועריהם.יש להקצות משאבים לרשויות מקומיות להקמת מרכזי מידע תכנוניים יעילים.
- לצמצם את כוחה של הממשלהבועדות המחוזיות ובוועדה לתשתיות לאומיות, ולהגביר את קולם של אנשי המקצוע ושל נבחרי הציבור. יש להגדיל את הייצוג לאנשי מקצוע, ונציגי ציבור בלתי תלויים בועדות מקומיות ולחשוף את תהליכי קבלת ההחלטות לבקרה ציבורית.
- לשאוף לייצוג הולםעל בסיס סטנדרטים אחידים וגלויים של כל הישובים והמגזרים ושל נציגי החברה האזרחית במוסדות התכנון הארציים, המחוזיים והמקומיים.
שינוי מבני
- להשהות את חקיקת הרפורמה בחוק התכנון והבניה עד להטמעת השינויים המהותיים המפורטים כאן.
- להשתית את התכנון המרחבי על עקרונות וכללים פומביים הניתנים לדיון ולבקרה ציבוריים. על המדינה לקבוע יעדים איכותיים ברורים בתחום התכנון המרחבי ולפרט את הכלים להשגתם.
- לתגבר את המערך המקצועי של מוסדות התכנוןתוך תוספת משמעותית של כוח אדם ברשויות מקומיות ובוועדות המחוזיות.
- להשתמש ככלל ביועץ חברתיבהכנת תוכנית (לצד השימוש הקיים ביועצים מתחומי הסביבה ותחומים נוספים)
- לחייב חברי מועצת עיר המכהנים בוועדה מקומית לתכנון ולבניה לעבור הכשרה הולמת לתפקידם, ולשפר את איכותם המקצועית באמצעות הכשרות קבועות.
- לבחון אפשרות של תגמול כספי עבור שירותם של חברי המועצה המכהנים בועדת התכנון.
- התנגדות ועררים: יש לשאוף לכך שבאמצעות מנגנונים של שיתוף ציבור יקטן הצורך בהתנגדויות. עם זאת יש לשמור על זכות ההתנגדות ועל זכות הערר על החלטות תכנוניות ולוודא כי משך ההפקדה והמידע אודותיה מאפשרים נגישות שוויונית אל גורמי התכנון לכל אדם ולכל ארגון.
- למסד מנגנון להכנת תכניות חלופיות על ידי ארגונים ותושבים. לצורך כך, יש להרחיב את הגדרת "בעל עניין בקרקע" (לו הזכות ליזום תכנית), באופן שיתייחס לא רק לעניין קנייני אלא גם עניין תכנוני/חזותי
